פסק-דין בתיק ת"א 7630-03

1.         התובעת נפלה במהלך טיול בשמורת נחל דוד התחתון. התאונה ארעה ביום 28/10/01 בהיות התובעת כבת 73 שנים. התובעת נפלה מגובה של כ-6 מטרים.

2.         שמורת נחל דוד תחתון מיועדת להליכה לכל הגילאים, כך עלה מהראיות שנשמעו. התובעת הלכה על השביל, המיועד להולכי רגל ונפלה.

3.         התביעה הוגשה כנגד החברה שארגנה את הטיול, היא הנתבעת 2 (להלן: זיו), נגד המדריך שמואלי שרגא, נתבע 5, (להלן: שמואלי), וכנגד הרשות לשמירת הטבע והגנים, נתבעת 6, (להלן: הרשות). נתבעות 1,3,4 נמחקו במהלך הדיונים.

4.         בין הנתבעים לבין עצמם הוגשו הודעות צד ג' וצד ד', לאחת מהן צורפה מנורה חברה לביטוח כמבטחת זיו.

            אירוע הנפילה

5.         נשמעו ראיות הנוגעות לשאלה כיצד נפלה התובעת. התובעת נפלה ממצוק שגובהו 6 מ'. על פי עדות רונן צמיר, סגן מנהל השמורה המקום ידוע כ"ברכה האולימפית". המקום סומן על גבי קטלוג שצורף כנספח ח' לתצהיר רונן צמיר.

6.         התובעת גורסת כי יצאה לטיול בהדרכת שמואלי, הוא נשלח על ידי זיו. הקבוצה מנתה 50 גמלאים. התובעת טוענת כי הקבוצה הלכה במסלול תלול וצר, כאשר המדריך היה עוצר מיד פעם, כל הקבוצה הייתה נעמדת על מקומה, כדי לקבל הסברים שונים.

7.         התובעת טוענת כי בעת העצירה עמדה על שביל צר, לפתע מעדה ונפלה. רונן צמיר ציין בתצהירו כי רוחב השביל היה 1.5 מטר. התובעת העידה כי במקום בו נפלה יכלו לעמוד 3-2 אנשים.

8.         במהלך עדות התובעת עלו נושאים נוספים של "רטיבות" במקום ותזוזה של אחת המטיילות שגרמה לנפילת התובעת.

9.         יוער, כי איש פרט לתובעת לא ראה את התרחשות הנפילה עצמה, ואין אנו יודעים היום את סיבת הנפילה המדויקת, אלא על פי עדות התובעת.

10.        גם בעלה של התובעת שהעיד לא ראה מדוע נפלה התובעת.

11.        ברור הוא כי התובעת נפלה, מסיבה כלשהי, מקצה השביל, מגובה של 6 מטרים.

12.        מר שמואלי העיד כי התובעת נפלה תוך כדי הליכה ולא בזמן עצירה. אל מול גרסה זו קיימת גרסת התובעת ובעלה.

13.        התובעת נחקרה על אירוע הנפילה בבית המשפט. לגרסתה בתחילת המסלול קיבלה הקבוצה הסברים מהמדריך וזאת תחת עץ שנמצא במסלול. התובעת העידה כי תוך כדי הדברים, נפלה. מעדותה עולה כי הקבוצה הייתה בעצירה. (פרוטוקול מיום 19/10/09 עמ' 13). גם בעלה של התובעת העיד כי הנפילה הייתה ליד עץ. (עמ' 16-17). בעלה של התובעת העיד כי הדבר היה כבר "במעלה", הוא הסתכל לכיוון התובעת ולפתע לא ראה אותה. מכאן עולה כי את רגע הנפילה בעלה של התובעת לא ראה.

14.        לפי העדויות של שמואלי וצמיר, הנפילה ארעה לאחר כ-5 עד 10 דקות הליכה מפתח השמורה.

15.        בפי התובעת הייתה גרסה כי נדחפה על ידי מטיילת אחרת שרצתה לטפל באמה. כך מסרה למומחה בתחום הפסיכיאטריה ד"ר בר-אל.

16.        בחקירה הנגדית, נשאלה התובעת בעניין זה ולפי דבריה אכן אותה אישה עברה, הייתה תזוזה כלשהי, אך זו לא הייתה סיבה לנפילה. (עמ' 7 ש' 27).

17.        בדו"ח הפעולה והחילוץ שהוגש כראיה לבית המשפט נרשם מפי התובעת כי היא נדחפה על ידי מישהו ועל כן נפלה. מר שמואלי הצהיר בתצהירו (סעיף 7) כי בעלה של התובעת טען שמישהו דחף את התובעת ועל כן נפלה.

18.        מר צמיר העיד כי מדובר בשביל ברוחב של 1.5 מ' וכדי ליפול בו צריך לסטות ממנו או לקבל דחיפה חזקה.